• כרטיס רופא
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        מרץ 2002
        עדי יוסיפוביץ ויורי קופולוביץ

        עדי יוסיפוביץ ויורי קופולוביץ

         

        חקר מחלות ממאירות מתקדם בקצב מהיר בשנים האחרונות, וריבוי החידושים בביולוגיה מולקולתית ובגנטיקה מאדיר ומסעף את כמות המידע הנאסף בנושא. סרטן ברירית הרחם (endometrial carcinoma) הוא אחת הממאירויות השכיחות באיברי המין הנקביים, ומהווה אתגר איבחוני וטיפולי חשוב. המטרה במחקרים בנושא היא למצוא כלים חדשים לאיבחון מוקדם. ולפתח טיפול מיטבי בלוקים במחלקה ובמצבים המקדימים מחלה זו.

        מובאת בזאת סקירת ספרות של המחקר העדכני בגנטיקה ובביולוגיה מולקולתית, עם מיתאם למאפיינים הקליניים והפתולוגיים של השאת.

        פברואר 2002
        סנדרה קליימן, לאה יוגב, גדליה פז וחיים יעבץ

        סנדרה קליימן, לאה יוגב, גדליה פז וחיים יעבץ

         

        כרומוסום Y מכיל גנים המקודדים לחלבונים רבים הממלאים תפקיד בייצור זרעונים באשך. עובדה זו נחשפה כאשר התגלה שבחלק מהגברים הלוקים באי-פוריות (15%-7%) מאובחנים חסרים זעירים בזרוע הארוכה של הכרומוסום. החסרים התגלו בשלושה אזורים, המכונים AZFa, AZFb, ו-AZFc. איבחון מחודש ומעמיק של תבניות היסטולוגיות שניצפו באשכים של גברים שלגביהם הוגדר אורך החסר, סייעה להבנת משמעותם של חסרים אלה. זיהוי חסר זעיר הכולל את אזור AZFa או AZFb בשלמותו, או שני אזורי AZF בשלמותם, מרמז על סיכוי קלוש למצוא תאי זרע בריקמת האשך. כמו כן, חסרים הכוללים את קצה כרומוסום Y גורמים לאי יציבות כרומוסומית ונוטים ליצור תאים עם קריוטיפ 45X0. יתר-על-כן, מימצאים חדשים מרמזים על החמרה הדרגתית ביצירת הזרעונים בגברים עם חסרים ב-AZFc, ולפיכך מומלץ לשקול הקפאת תאי זרע לגברים עם יצירה פחותה של זרעונים בזירמה בעקבות חסר ב-AZFc, על-מנת לחסוך מהם בעתיד ניתוח לאיתור זרעונים באשך. בדיקת חסרים זעירים בכרומוסום Y נחשבת כיום לבדיקה בסיסית, החשובה לבירור האטיולוגיה של ליקוי בפוריות. נוסף על כך, היא מספקת מידע המסייע בבחירת ההוריה הטיפולית.

        דצמבר 2001
        רות אמיר, אהרן צ'חנובר ושי כהן

        רות אמיר (1), אהרן צ'חנובר (1), שי כהן (1,2)

         

        (1) המח' לביוכימיה, הפקולטה לרפואה ברוך רפפורט והמכון למחקר במדעי הרפואה רפפורט, (2) המח' לרפואה פנימית א', מרכז רפואי "כרמל", חיפה

         

        מערכת האוביקיטין, המעורבת בפירוק חלבונים תוך-תאיים, ממלאת תפקיד מרכזי בוויסות של רבים מהתהליכים הפתופיסיולוגים בתא. פירוק חלבון במערכת האוביקיטין הוא סגולי, והוא מתבצע בשני שלבים:

        1.    צימוד קוולנטי של מולקולות אוביקיטין מרובות לחלבון המטרה, כאשר הראשונה נקשרת לחלבון המטרה והאחרות נקשרות זו לזו בעקבות הראשונה ויוצרות שרשרת רב-אוביקיטין.

        2.    פירוק החלבון המצומד על-ידי מיכלול ה-26S פרוטאזום, תוך מיחזור אוביקיטין חופשי.

         

        הואיל והמערכת מעורבת בפירוק חלבוני מטרה רבים, המעורבים בתהליכים תוך-תאיים שונים, לא מפתיעה העובדה כי הפרעות במערכת זו נקשרו לפתוגנזה של מחלות רבות, ביניהן ממאירויות, מחלות ניווניות של מערכת העצבים המרכזית והפרעות בתגובה החיסונית והדלקתית. למרות שבשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בחקר מערכת האוביקיטין, שהביאה לחשיפת מעורבותה בתהליכים פתופיסיולוגיים רבים באדם, עדיין רב הנסתר על הנגלה, ולא ברורים עדיין המנגנונים הביולוגיים המדויקים המובילים להתהוות הפתולוגיות השונות בבני-אדם.

        בן-עמי סלע

        בן-עמי סלע

         

        המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר: החוג לביוכימיה קלינית, הפאקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        טיפול ארוך-טווח ב- L-dopa בחולי פארקינסון כרוך בהשפעות-לווי בלתי רצויות במדדים מוטוריים, ובשנים האחרונות נעשה מאמץ בפיתוח גישות חלופיות לטיפול במחלה זו. אחת השיטות המבטיחות היא של טיפול בגנים (gene therapy), בניסיון למנוע את ניוון התאים יוצרי הדופאמין במערכת הניגרו-סטריאטית במוח. לאחרונה הופנתה תשומת לב מרובה לחלבון הנירוטרופי GDNF (glial cell-line neutrophic factors), בשל יכולתו לשמר ולעודד את פעילות התאים יוצרי הדופאמין. בסקירה זו יסוכמו היבטים שונים של ההחדרה למוח של החומר הגנטי המקודד לחלבון זה.

        נובמבר 2001
        עמוס כץ, אלי זלצשטיין

        עמוס כץ, אלי זלצשטיין

         

        המערך לקרדיולוגיה, מרכז רפואי אוניברסיטאי סורוקה, הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע

         

        עלות הטיפול הרפואי מהווה מרכיב חשוב במערך השיקולים של כל מערכת רפואית. אחת הדרכים המקובלות בישראל ובעולם להורדת עלות הטיפול הרפואי היא מעבר לטיפול בתרופות גנריות. דרך זו מאפשרת זמינות גבוהה של התרופות לכל האוכלוסיות, מבטלת את האפשרות של מונופול ומגבירה את התחרות בין חברות התרופות.

         

        לאחרונה מסתמנת מגמה של מעברת לתרופות גנריות במרבית התחומים הרפואיים מיד עם תום זכויות היוצרים של התרופה המקורית. השאלה הנשאלת היא, האם ניתן לטפל בתרופות גנריות שעברו את הבדיקות המקובלות לקבלת אישור מטעם המוסדות הרפואיים (משרד הבריאות בישראל וה- FDA בארה"ב) בביטחה בכל התחומים הרפואיים? המשמעות הכלכלית החשובה בטלה בשישים אם התרופה הגנרית אינה בטוחה כמו זו המקורית.

         

        בסקירה זו נדונה סוגיית הטיפול בתרופות גנריות נוגדות הפרעות-קצב. תרופות אלה מהוות עדיין טיפול הבחירה בהפרעות-קצב מסוגים שונים. כישלון טיפולי בתרופות אלה עשוי לגרום לאי-נוחות לחולה, אולם במצבים מסוימים הוא עלול להוות סכנת-חיים. כל תרופה אמורה לפעול בטווח טיפולי (therapeutic window). טווח זה מייצג את חלון הטיפול שבו ריכוז התרופה נמצא מעל הריכוז המיקטי הנדרש לצורך השפעה טיפולית, אך מתחת לריכוז העלול לגרום להשפעות-לוואי. קיימות תרופות בעלות טווח טיפולי רחב, ואלה נחשבות לתרופות בטוחות. לעומת זאת, תרופות בעלות טווח טיפולי צר מחייבות מישנה זהירות טיפולי. שינויים ברמה של תרופה נוגדת הפרעות-קצב בדם, מעל או מתחת לטווח הטיפולי, עלולים לגרום להיעדר השפעה ולהפרעת-קצב מחד-גיסא, ול-proarrhythmic effect מאידך-גיסא, דהיינו הפרעות-קצב מסוכנות יותר מאלה עבורן ניתן הטיפול במקור. תופעות של חריגה מהטווח הטיפולי מושפעות מגורמים שונים, כגון פעולת-גומלין עם תרופות אחרות, עם מזון וכד'. אחת הסיבות העיקריות לחריגה מהטווח הטיפולי היא החלפת התרופה המקורית בתרופה גנרית, או להפך, באותו מטופל.

        נעמי צירולניקוב, מרדכי שוחט,

        נעמי צירולניקוב, מרדכי שוחט,

         

        המכון לגנטיקה, מרכז רפואי רבין ומרכז שניידר לרפואת ילדים, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        בשנים האחרונות מתפתחת טכנולוגיה חדישה בתחום הגנטיקה הניסויית: טכנולוגיה של "צ'יפים גנטיים" (microarry technology), המאפשרת סריקה רחבה של גנים המתבטאים בתאי הגוף השונים. התפתחות זו נעשית במקביל לפרוייקט גנום האדם, שמטרתו למפות את כל הגנים של האדם. טכנולוגיה זו עושה שימוש מרבי במאגרי המידע של הגנום – החל משמרים וחיידקים וכלה בגנום המורכב של האדם. תרומתה משמעותית במיוחד בחקר תפקידם של הגנים השונים.

        טכנולוגיית הצ'יפ הגנטי מאפשרת בדיקה מקיפה ויסודית של שאלות רבות ומגוונות על החומר התורשתי, והיא יעילה יותר מכל שיטות הניתוח המוכרות. לכן, לטכנולוגיה זו יישומים נרחבים ברפואה הקלינית. בפועל, השיטות עדיין מורכבות מכדי שהרופא יוכל להסתייע בהן בעבודתו היומיומית. אך לא ירחק היום וטכנולוגיה זו תהיה זמינה במשרדו של כל רופא, ותוכל לסייע לא רק לאיבחון מהיר ומדויק, אלא גם להתאמה אישית של הטיפול לכל חולה. במאמר זה מדווח על טכנולוגיית הצ'יפ הגנטי, ויובאו דוגמאות ליישומים השונים של טכנולוגיה זו בתחום הרפואה.

        בן עמי סלע,

        בן עמי סלע,

         

        המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר, החוג לביוכימיה קלינית, הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        במשך דורות רבים שלטה הדוגמה שניזונה מראיות מדעיות ואף מהתובנה המסורתית, שעל-פיה מוחות של יונקים בגיל הבוגר אינם מסוגלים ליצור תאי-עצב חדשים, ועל כן אובדן תאים אלה כתוצאה מפציעה, מחלה או הזדקנות, אינו בר-תיקון. זכורה הגדרתו של הנירואנאטום Cajal בתחילת המאה העשרים, ש"תאי עצב במותם אינם בני-המרה או התחדשות". ואכן, במאה ה-20 נעשו מאמצים רבים, אם כי ללא הצלחה משמעותית, בהתערבות טיפולית שנועדה לתקן תאי-מוח פגועים בבוגרים. האפשרות שתאי-עצב עשויים להתחדש במוח הבוגר הועלתה במספר מחקרים במהלך השנים, אך תהודתם לא היתה רבה. החלוץ היהAltman , שדיווח תוך הסתייעות בשיטת אוטורדיוגרפיה עם תימידין כבר בשנות השישים, על התחדשות עצבית בהיפוקאמפוס ובאברון חוש הריח של חולדות. בסידרת מחקרים שבוצעו בשנות ה-80 במעבדתו של חוקר התנהגות בעלי-החיים הנודע Nottebohm [2] מאוניברסיטת רוקפלר, נמצא שתאים חדשים מתווספים לאזורים רבים בקליפת-המוח הקידמי בעופות. יתרה מזאת, מיתאם עונתי מעניין בין התנהגות הציפורים ומספר תאי-העצב החדשים במוחם, הצביע בין היתר על קשר תיפקודי בין למידת ציוץ בציפורי-שיר להתחדשות עצבית במוחם. אך מימצאים מוקדמים אלה במוחות של בעלי-חיים הרחוקים מאיתנו בסולם הפילוגנטי, לא עוררו למחשבה שמא ניתן להקיש מהם על המתרחש במוח האדם. במחקרו משנת 1985 לא הצליח Racik להדגים התחדשות של תאי-עצב בקופי רזוס (Rhesus), הקרובים יחסית לאדם, ומחקר זה היה תקופה ארוכה נקודת ציון וראיה לכך שמוח האדם אומנם שונה ממוחותיהם של בעלי-חיים נחותים, באי-יכולתו לחדש תאי-עצב.

        אוגוסט 2001
        אלביר שוקחה, ויקטור עסאף וקרלוס קוזקוב

        אלביר שוקחה, ויקטור עסאף וקרלוס קוזקוב

         

        המח' לכירורגיה כללית, בית חולים רבקה זיו, צפת

         

        Streptococus pyogenes ידוע כגורם לזיהומים, רובם מוגלתיים, בילדים ובמבוגרים כאחד. הזיהומים כוללים דלקת בלוע סעפת (impetigo), צלוליטיס, שנית (scariet fever), הלם אילחי (septic shock) תיסמונת ההלם האילחי (septic shock syndrome) ועוד. לחשיבותם הקלינית של הזיהומים מספר סיבות: 1) עד 20% מבני-האדם באוכלוסייה הם נשאים אי-תסמיניים של החיידק; 2) לעתים קרובות, התהליך הקליני של הזיהומים קשה ואף קטלני; 4) עלייה, הן בשיעור הזיהום והן בפולשניות החיידק, המתרחשת בכל העולם. צפקת ראשונית חדה הנגרמת על-ידי S. pyogenes, מהווה ביטוי קליני חריג. על מנת להגביר את ערנות הרופאים, מובאת בזאת פרשת חולה של תינוקת, שבה אובחנה צפקת ראשונית שנגרמה על-ידי S. pyogenes. האיבחון המוקדם והטיפול ששילב ניתוח דחוף ובחירה נכונה של טיפול אנטיביוטי, איפשרו החלמת החולה.

        יוני 2001
        דן ליבוביץ, אריה לינדנר

        דן ליבוביץ, אריה לינדנר

         

        המח' לאורולוגיה, מרכז רפואי "אסף-הרופא", הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב

         

        סרטן הוא סיבת המוות השניה בשכיחותה לאחר מחלות הלב וכלי-הדם. בשלב התהוות הגרורות, אפשרויות הטיפול מצומצמות, ועל אף ריבוי התכשירים הכימותרפיים הפועלים במנגנונים שונים, רק ממאירויות ספורות ניתנות לריפוי בכימותרפיה: סרטן האשך, ליקמיה, לימפומה, כוריוקארצינומה הריונית ושאתות פדיאטריות, כגון מחלת Wilm.

        אנגיוגנזיס הוא תהליך הכרחי להתהוות שאתות, להתפשטותן, לחודרנותן ולהתרחשות גרורות. עיכוב תהליך האנגיוגנזיס נושא פוטנציאל לעצור את מהלך המחלה ובמצבים מסויימים, אף לרפא את החולה. הטיפול נוגדי-האנגיוגנזיס מתאפיינים ברעילות נמוכה, המאפשרת טיפול בטוח גם בחולים במצב ירוד בשל מחלתם הבסיסית.

        תאלידומיד פותח בשנות ה- 50 כתכשיר נוגד-בחילה ומשרה שינה, שנועד להקל על נשים הרות. תוצאות הטיפול בתאלידומיד היו הרות-אסון – תיסמונת הדיסמלה (היפופלזיה של הגפיים) בילדי האימהות שנטלו את התרופה במהלך ההריון. עם זאת, בשל ההשפעה נוגדת האנגיוגנזיס של התאלידומיד, שבה ומתעוררת התעניינות מחודשת בתרופה זו כטיפול בסרטן.

        [...]

        בסקירה זו, מובאים הניסיונות ליישם את הטיפול בתאלידומיד בחולי סרטן.

        נובמבר 1999
        טובה ריניס וישראל פוטסמן

        Listeria Monocytogenes Infections - Ten Years' Experience

         

        Tova Rainis, Israel Potasman

         

        Infectious Disease Unit, Bnai Zion Medical Center, and Faculty of Medicine, Technion, Haifa

         

        7 cases of listeriosis were diagnosed here between 1988-1997 (6 in last 3 years), or 2.94/100,000 admissions. 2 elderly patients suffered from meningitis and 2 pregnant women presented with premature contractions, 1 of whom delivered a premature, infected baby. 2 other patients had fever and gastroenteritis.

        Listeria monocytogenes was isolated from blood in 4, CSF in 2 and the placenta in 1. It was isolated from those with bacterial meningitis. All patients recovered. Both increased awareness for prevention and better diagnosis are essential to reduce morbidity from this unusual pathogen.

        יוני 1999
        אולגה חילקביץ', יואב צ'פמן, בת-שבע בונה, עמוס קורצ'ין

        Prevalence of APOE 4 Allele in Israeli Ethnic Groups

         

        O. Hilkevich, J. Chapman, B-S. Bone, A.D. Korczyn

         

        Neurology Dept., Tel Aviv Medical Center, and Depts. of Physiology, Pharmacology and Human Genetics, Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        The 4 allele of the APOE gene, coding for apo-lipoprotein E, is the most common genetic risk factor for Alzheimer's disease and a significant risk factor for coronary atherosclerosis. There is therefore much interest in studying its frequency in different ethnic groups.

        We examined its frequency in Jews originating from Libya, Buchara and Ethiopia and in Jews of Sepharadi and Ashkenazi origins. Its frequency among Ethiopian immigrants was 0.27, significantly higher than in the other groups, in which the frequency was between 0.067 and 0.10. These differences in allele frequency may serve as a basis for future studies in Israel to assess the relative contributions of genetic and environmental factors to the incidence of dementia.

        מאי 1999
        אורנה לוינסון, שמואל אורן, חנה יגיל, מרינה ספוג'ניקוב, אלכסנדר וקסלר, רוזנה בלוק ויורם יגיל

        ACE Gene Polymorphism in a Diabetic Cohort and Diabetic Nephropathy

         

        Orna Levinson, Shmuel Oren, Chana Yagil, Marina Sapojnikov, Alexander Wechsler, Rosanna Bloch, Yoram Yagil

         

        Laboratory for Molecular Medicine, Faculty of Health Sciences, Ben-Gurion University of the Negev, Beer Sheba and Barzilai Medical Center, Ashkelon

         

        The renin-angiotensin system is thought to play an important role in the pathophysiology of kidney disease in diabetes. Previous studies have shown a possible association between the D allele of the angiotensin converting enzyme (ACE) gene, known to be associated with higher circulating levels of ACE, and increased risk of developing nephropathy in NIDDM. The present study investigated the distribution of ACE gene genotypes in the general population and patients with NIDDM, the association between the D allele and diabetic nephropathy, and the association between the ACE genotype and involvement of other target organs in NIDDM. The ACE genotype (insertion/deletion I/D) was determined in all subjects, subsequently divided into 3 groups based on their polymorphism (DD, DI and II). The presence of nephropathy was defined by an albumin-creatinine ratio of 30 mg/g or greater (mean of 2 first morning urine samples).

         

        In the general population most had the D allele (DD or ID) and a minority the II genotype. There was no association between genotype and hypertension, ischemic heart disease, hyperlipidemia, and cerebrovascular or peripheral vascular disease. In diabetics the genotype distribution was not different from that in the general population. Within the diabetic group, there was no association between genotype and hypertension, hyperlipidemia, duration of diabetes, or HbA1C levels. Nephropathy, found in 81 of the 156 with NIDDM, was not associated with genotype. Diabetic nephropathy was not associated with retinopathy, neuropathy, or ischemic heart, cerebrovascular or peripheral vascular disease. We conclude that in the population sampled, there was no association between the D allele of the ACE gene and the risk of developing nephropathy in NIDDM.

        ספטמבר 1998
        יונתן רבינוביץ, דינה פלדמן, רויטל גרוס ווינקה בורמה

        Characteristics of Israeli Primary Health Care Physicians who Treat Depression

         

        Jonathan Rabinowitz, Dina Feldman, Revital Gross, Wienka Boerma

         

        Bar Ilan University, Ramat Gan; Israel Ministry of Health; JDC-Brookdale Institute, Jerusalem; and Netherlands Institute of Primary Health Care (NIVEL)

         

        Primary health care physicians have a pivotal role in treating mental health problems. We determined the proportion of primary care physicians in Israel who treat depression and their characteristics. The study was based on a stratified national random sample of primary care physicians (n677, response rate 78%). From these physicians' reports 22% always treat depression, 36.6% usually, 28.6% sometimes, and 12.6% never. Based on a logistic regression model the physicians who always or usually treated depression were distinguished from the other physicians by their treating more medical conditions on their own, seeing themselves as having more first contact for psychosocial problems, having frequent contact with social workers and specializing in family medicine. Primary health care physicians play a major role in treating depression on their own. This raises new questions about how they treat depression themselves, and under what circumstances they treat or refer to a specialist.

        דוד ב' ויס, שושנה גוטשלק-סבג, צבי צוקרמן, אלחנן בר-און וצבי כהנא

        Follicle-Stimulating Hormone in Azoospermia in Prediction of Spermatogenic Patterns

         

        David B. Weiss, Shoshana Gottschalk-Sabag, Zvi Zukerman, Elchanan Bar-On, Zvi Kahana

         

        Kupat Holim Me'uhedet; and Dept. of Pathology and Cytology and Male Infertility Unit, Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem; Andrology Unit, Rabin Medical Center (Beilinson Campus), Petah Tikva; and Paper Research Consultant Institute, Jerusalem

         

        Follicle-stimulating hormone (FSH) is considered to be the most important plasma hormone correlated with spermatogenesis. Elevated FSH plasma levels were shown to be associated with complete damage to testicular seminiferous tubule germinal epithelium. Recently, there have been conflicting reports with regard to the value of FSH plasma levels in predicting seminiferous tubule histology in the azoospermic patient and hence, as a guide for therapy in assisted reproduction using testicular sperm retrieval. The aim of this study was to evaluate whether FSH plasma levels can predict spermatogenic pattern in the testes of the azoospermic infertile patient. 69 infertile men with non-obstructive azoospermia and 18 with very severe oligospermia were studied. In all, plasma levels of testosterone, free testosterone, prolactin, luteinizing hormone and follicle-stimulating hormone were measured by enzyme immunoassay. In the azoospermic patients the seminiferous tubule spermatogenic pattern was determined in testicular aspirates obtained by multiple fine needle aspiration and categorized according to the most mature spermatogenic cell type in the aspirates: Sertoli cells only, spermatogenic maturation arrest or full spermatogenesis. There were no significant differences in plasma levels of any hormone measured except in very severely oligospermic and azoospermic patients. Both normal and elevated levels were detected in all, regardless of seminiferous tubule cytological pattern or plasma FSH in azoospermic patients. It is concluded that plasma levels of FSH can not be used as a predictive parameter, neither for the presence of spermatozoa nor for any other seminiferous tubule cytological pattern in azoospermic infertile men. They cannot serve as guides for selection of azoospermic men for trials of testicular sperm retrieval in assisted reproduction.

        אוגוסט 1998
        סורין דניאל יורדאש, אהוד ראט, דן עטר ואלכס וינדזברג

        Vacuum Phenomenon in the Hip Joint: Diagnostic Value

         

        S. Iordache, E. Rath, D. Atar, A. Vindzberg

         

        Orthopedics Dept., Soroka Medical Center, Beer Sheba

         

        Vacuum phenomenon is well known in degenerative spinal disease in the elderly, but is seldom seen in other joints, especially in children. The phenomenon does not represent a pathological finding, and can be used for imaging of the articular facets, mainly in the hip and knee joints. We report a patient with this phenomenon in the hip joint.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303