• כרטיס רופא
  • אתרי הר"י
  • צרו קשר
  • פעולות מהירות
  • עברית (HE)
  • מה תרצו למצוא?

        תוצאת חיפוש

        יוני 2019
        דוד טנה, עמ' 340-342

        איברים רבים להם בגוף שבריאותם חיונית לתפקוד ולהישרדות, אולם כאשר אנחנו עוסקים ברפואת האדם, מקבלת בריאות המוח משנה חשיבות. בניגוד לתחילת ימי הרפואה המודרנית, שבהם המוח נחשב "קופסא שחורה", ורפואת המוח ומערכת העצבים ההיקפית הייתה תחום מצומצם ובעיקרו אבחוני, הרי שאנחנו כעת במהלכה של מהפיכה רבתי בתחום. לסטודנט או סטודנטית לרפואה, אשר צריכים לבחור תחום לקריירה בת ארבעה עשורים, יהיו בתחום זה שותפים למסע מרתק, דינאמי, עתיר טכנולוגיות חדשות ופריצות דרך, וכמובן אפשרויות להשפיע מהותית על הבריאות באיבר המשמעותי ביותר לבריאות האדם ולרווחתו.

        פברואר 2016
        עודד המרמן , דוד מוסטופסקי, יונה לוריא, גל איפרגן ויעקב עזרא. עמ' 119-123

        עודד המרמן1,3 , דוד מוסטופסקי2, יונה לוריא1, גל איפרגן3, יעקב עזרא3

        1היחידה לפסיכולוגיה רפואית, מרכז רפואי אוניברסיטאי הדסה עין כרם, ירושלים, 2אוניברסיטת בוסטון, בוסטון מסצ'וסטס, 3המחלקה לנירולוגיה, בית החולים האוניברסיטאי סורוקה, באר שבע

        רקע: הרפואה ההתנהגותית היא שדה רב תחומי, העוסק בשילוב ידע התנהגותי וביו רפואי במניעת מצבי חולים שונים, באבחונם ובקביעת טיפול הולם. הוכח, כי טיפולים התנהגותיים (כגון היפנוזה, הרפיה, מדיטציה, ביופידבק וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי) יעילים בהפחתת תסמינים גופניים, הגברת התנהגויות בריאות ושיפור איכות חיים במספר רב של בעיות רפואיות, כגון כאב כרוני, תסמונות סומטיות ומחלות כרוניות שונות. הרפואה ההתנהגותית תוארה כ"מהפכה הטיפולית השלישית" במדעי הרפואה, לאחר המהפכות של מקצועות הכירורגיה והטיפולים בתרופות במהלך המאות ה-19 וה-20.

        הצגת הבעיה: אף שבמאה ה-21 התפיסה הביו-פסיכו-סוציאלית מקובלת בעולם הרפואה, ואף שתוצאות מחקרים רבים מוכיחות את יעילותם של הטיפולים ההתנהגותיים השונים, יש תת שימוש בכלים אלו במערכת הרפואית. הסיבות לכך נעוצות בנסיבות היסטוריות הקשורות לראייה הדיכוטומית המפרידה בין גוף לנפש, המשויכת למודל הביו-רפואי שהיה מקובל בעולם הרפואה עד לסוף המאה הקודמת. בהתאם לפרדיגמה הביו-רפואית, נבנתה מערכת רפואית שיש בה הפרדה בין גוף לנפש, כך שרופאים מטפלים בבעיות גופניות, ואילו פסיכולוגים ופסיכיאטרים מטפלים בבעיות נפשיות. אותה תפיסה דיכוטומית אף יצרה מצב שבו טיפולים התנהגותיים אינם כלולים בסל הבריאות, ורופאים רבים כיום, גם אלה המכירים ומאמינים בחשיבותה של הסתכלות ביו-פסיכו-סוציאלית, אינם מוכשרים דיים לעסוק בטיפול התנהגותי.

        דיון: במדינת ישראל כיום יש מרכזים הנוקטים בטכניקות התנהגותיות כחלק מפעילותם הרפואית הסדירה, אולם לא קיים גוף ציבורי המאגד את הידע אודות השימוש בכלים התנהגותיים בישראל. לטובת החולים, הרופאים והמערכת הרפואית כולה, חשוב שאנשי הצוות הרפואי והפארא-רפואי, כולל סטודנטים ומתמחים במקצועות השונים, יכירו היטב את תחום הרפואה ההתנהגותית. חשוב שעקרונות וכלים מתחום זה ישולבו בפעילות הרפואית וההדרכתית היומיומית. לשם כך מוצעים במאמרנו מספר עקרונות מנחים לשילוב יעיל של כלים התנהגותיים בטיפול הרפואי השוטף.

        יוני 2014

        יוסף לוין, דורון תודר, זאב קפלן

        המרכז לבריאות הנפש באר שבע, אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע

         

        במאמר שלהלן אנו דנים בשאלת היחסים האפשריים בין שני תחומים: הפסיכיאטריה והנירולוגיה. בסקירה להלן נסקור הקשת הרחבה של היחסים האפשריים בין התחומים לצד שקילת היתרונות והחסרונות של כל יחס אפשרי, בתקווה כי דיון כזה ואחרים יאפשרו החלטה מושכלת בדבר בניית הקשרים עתידיים  בין שני התחומים. קשת היחסים בין התחומים נסקרת לאור היחסים האפשריים הקיימים בין שתי קבוצות בעולם המתמטי, תוך התייחסות לפתרונות שהוצעו לבעיה הפסיכופיזית או בעיית גוף-נפש.     

        ינואר 2010
        לידיה גביס, רענן רז

        לידיה גביס, רענן רז

        המכון להתפתחות הילד על שם וינברג, בית חולים ספרא לילדים, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, מסונף לפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

        רקע: רופאי ילדים בקהילה נדרשים לאתר ילדים שקיים לגביהם חשש ללקות בהתפתחות, כגון הפרעה בטווח (ספקטרום) האוטיזם, שיתוק מוחין, פיגור שכלי או הפרעת שפה, ולעקוב אחריהם. על מנת לבצע משימה זו נדרש ידע בסיסי, אך עדכני, בתחום התפתחות הילד והנירולוגיה של הילד. המשך הבירור לגבי הילד נעשה בדרך כלל במכונים להתפתחות הילד או במסגרות אחרות.

        שיטות: במחקר הנוכחי נבדק הידע של רופאי ילדים בישראל באמצעות שאלון מקורי, בעזרת מדגם של 86 רופאים העוסקים ברפואת ילדים.

        תוצאות: קיימת שונות גבוהה בין הרופאים ברמת הידע בתחום, וזו אינה מוסברת על ידי משתנים שונים, כגון מקום ההעסקה, שנות ניסיון, ותק או ביצוע בדיקות התפתחות. מרבית המשתתפים (64%) במחקר הביעו צורך בהכשרה בתחום זה.

         
         

        ספטמבר 2008
        רקפת זלשיק ויפתח בירן

        רקפת זלשיק1, יפתח בירן2

        1מכון טאוב ללימודי ישראל, המחלקה לעברית ויהדות, אוניברסיטת ניו-יורק, ניו-יורק, ארה"ב, 2המח' לפסיכיאטריה ג', תל-השומר

        במאמר זה נסקרת הקמתה של המחלקה לנירולוגיה בבית-החולים הדסה בירושלים, ונסקרת פעילותה בראשית ימיה, בעיקר פעילותו של ד"ר ליפמן היילפרין, שהיה ממקימיה. מדווח בסקירה זו על התשתית הנירולוגית והפסיכיאטרית שהייתה בפלסטינה המנדטורית בשנות השלושים, תוך התמקדות בסוגיות המקצועיות והאירגוניות שהעסיקו את היילפרין, ובמיוחד בשאלת הקשר בין הנירולוגיה לפסיכיאטרייה. הטענה המועלית בסקירה זו היא, כי להכשרתו הנירו-פסיכיאטרית של היילפרין בגרמניה היו חשיבות והשפעה מרובות לא רק על דרכו המקצועית האישית, אלא גם על המחלקה לנירולוגיה בהדסה בראשית דרכה ועל הקהילה הנירו-פסיכיאטרית בפלסטינה, שהתאפיינה בשילוב הדוק בין הנירולוגיה לפסיכיאטריה.

        ספטמבר 2002
        נירית לב, אלדד מלמד

        נירית לב, אלדד מלמד

         

        מרכז עצבים, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון פ"ת

         

        תיסמונת דאון (טריסומיה 21) היא ההפרעה הכרומוסומית השכיחה ביותר, ומהווה אחת הסיבות השכיחות לפיגור שיכלי. לתיסמונת דאון ביטויים רבים הכוללים פגיעה במערכות שונות, ביניהם ביטויים נירולוגיים מרובים הכוללים שינויים מיבניים, פיגור שכלי, מחלת אלצהיימר בגיל צעיר, אירועים מוחיים ופגיעה בגרעיני הבסיס. פירכוסים כיפיוניים שכיחים יותר בחולי תיסמונת דאון יחסית לאוכלוסייה הכללית. חוסר יציבות של עמוד-השידרה הצווארי, השכיח בחולי תיסמונת דאון, יכול לגרום לסיבוכים נירולוגיים הנובעים מלחץ על חוט השידרה הצווארי. המטרה במאמר זה היא לסקור את הביטויים הנירולוגיים של תיסמונת דאון כפי שהם ידועים היום, על-מנת להגביר את המודעות אליהם ולסייע לרופאים באיבחון ובייעוץ למשפחות החולים.

        נובמבר 1999
        בן-עמי סלע, תמר משוש, דב פוגל ויוסף זלוטניק

        Alpha-Amino Adipic Aciduria: a Rare Psycho-Motor Syndrome

         

        Ben-Ami Sela, Tamar Massos, Dov Fogel, Joseph Zlotnik

         

        Pathological Chemistry and Child Development Institutes, Sheba Medical Center, Tel Hashomer and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        A 3.5-year-old boy with developmental motor retardation, hypotonicity, and severe speech disturbance had alpha-amino adipic acid in his blood and very high levels in his urine. In only 20 cases has this catabolite of lysine and hydroxylysine been found in high concentrations in urine, due to enzymatic block.

        The clinical features associated with alpha-amino adipic aciduria may include mental retardation, developmental and motor delay, learning difficulties, convulsions, speech problems and ataxia. 3 siblings had milder symptoms of psychomotor delay and intermediate degrees of alpha amino-adipic aciduria, suggesting that the described developmental deficits could be related to this metabolite or its derivatives.

        גבי וינשטיין, ויטלי יופה ונתן גדות

        Can Police Car Flashing-Light Induce Encephalographic Discharges and Seizures?

         

        G. Vainstein, V. Yofe, N. Gadoth

         

        Dept. of Neurology, Meir General Hospital, Sapir Medical Center, Kfar Saba

         

        The new police car flashing-light device (930 Heliobe Lightbar) has recently been implicated as potentially epileptogenic. We exposed 30 epileptic patients, 30 nonepileptic patients who suffered from headache and 15 normal volunteers to this light source. All had routine EEGs with standard intermittent photic stimulation, followed by 3-minute stimulation with the Lightbar. In none were either seizures or EEG changes induced. In 1 epileptic spike-and-wave activity induced by standard photic stimulation was enhanced with the Lightbar.

        We could not confirm that the Lightbar is epileptogenic.

        יוסף זולדן, דורון מרימס, אריה קוריצקי, אילן זיו ואלדד מלמד

        Apomorphine for "Off-Periods" in Parkinson's Disease

         

        J. Zoldan, D. Merims, A. Kuritzky, I. Ziv, E. Melamed

         

        Dept. of Neurology, Rabin Medical Center, Beilinson Campus, Petah Tikva and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        After 3-5 years of continuous use of 1-dopa preparations for Parkinson's disease, 25%-50% of patients develop side-effects such as the "on-off" phenomenon and involuntary movements that markedly impair function. One cause of these manifestations is evidently a disturbance in the absorption of 1-dopa.

        We attempted to avoid this problem by using subcutaneous injections. Apomorphine is a rapid-acting dopamine agonist which causes a return from "off" to "on" within minutes.

        We present the results of a trial of subcutaneous injections of apomorphine in 22 Parkinsonian patients (12 males, 10 females) with severe motor fluctuations. During 5 days prior to the apomorphine all received Motilium (domperidone, 60 mg/d) to prevent nausea and vomiting. All were hospitalized initially to determine optimal dosage and to teach them the technique of self-injection.

        2 to 4 mg of apomorphine were injected 1 to 3 times daily for 2 to 12 months. In 17 patients (80%) "off" periods were reduced without significant side-effects. Apomorphine seems to be effective, tolerable treatment for shortening 1-dopa induced "off" periods.

        אוגוסט 1999
        אמיר לבנה ואלי להט

        Familial Hemiplegic Migraine of Childhood

         

        A. Livne, E. Lahat

         

        Pediatric Division and Pediatric Neurology Unit, Assaf Harofeh Medical Center, and Sackler Faculty of Medicine, Tel Aviv University

         

        Familial hemiplegic migraine is a rare autosomal, dominant, migraine subtype. It is characterized by acute episodes of hemiplegia and hemisensory deficits, and other neurological abnormalities occurring either before or together with severe headache, nausea and vomiting; episodes last several hours and then spontaneously subside. Intervals between episodes are relatively prolonged. Unless there is a relevant family history suggesting this syndrome, the diagnosis is usually delayed. Recently the gene for the syndrome was identified on chromosome 19. We report 3 boys and 1 girl, 11-15 years old with hemiplegic migraine.

        אפריל 1999
        יעל לנדאו וורדה גרוס-צור

        Attentional Characteristics of Developmental Right Hemi-Sphere Syndrome

         

        Yael E. Landau, Varda Gross-Tsur

         

        Neuropediatric Unit, Shaare Zedek Medical Center, Jerusalem

         

        Developmental right hemisphere syndrome (DRHS) is characterized by emotional and interpersonal difficulties, attention deficit hyperactivity disorder (ADHD), visuo-spatial handicaps, subtle left body neurologic signs and failure in nonverbal academic domains, especially arithmetic. Concurrence of ADHD and DRHS is not surprising because research has implicated dysfunction of the right hemisphere in both syndromes. Furthermore, the right hemisphere has more brain areas devoted to attentional processing, making it more important and more vulnerable in attentional problems.

        We describe the clinical parameters of DRHS as exemplified by 2 cases, a boy and a girl, both 13 years old. They participated in a study group in which attention and speed of performance were assessed in children with DRHS and were compared to children with ADHD and to a control group. A tendency to overfocusing, difficulty in inhibition, perseverative behaviors, stereotypy, and slowness and absence of hyperactivity characterized the DRHS group. These behaviors led us to hypothesize that the attentional symptoms in DRHS define a specific subgroup of ADHD which requires a different therapeutic approach.

        מרץ 1999
        רסמי מג'אדלה, פלטיאל וינר ויוסף ויצמן

        A-V Junctional Arrhythmia Due to Oral Phenytoin Intoxication

         

        Rasmi Magadle, Paltiel Weiner, Joseph Waizman

         

        Dept. of Medicine A, Hillel Yaffe Medical Center, Hadera

         

        Phenytoin (Dilantin) is the drug of choice for most of the convulsive disorders. However, even when given orally it causes many adverse reactions, mainly affecting the nervous system, both central and peripheral. When administered intravenously, severe cardiovascular reactions may occur, including conduction disorders, sinus arrest, atrioventricular block or hypotension.

        Medline screening did not reveal previous reports of arrhythmias induced by oral phenytoin. We present a case in which oral phenytoin administered chronically for a convulsive disorder caused atrioventricular junctional arrhythmia.

        מ' אלרון, ג' לוי, מ' טרובניק, ז' פ' סוסטיאל, ח' הפנר, א' צ'יסטיאקוב ומ' פיינסוד

        Exhaustion of Motor Cortex after Head Injury Revealed by Trans-Cranial Magnetic Stimulation

         

        M. Elron, G. Levi, M. Trovnick, J.F. Soustiel, H. Hafner, A. Chistyakov, M. Feinsod

         

        Center for Treatment and Applied Research in Head Injury, Dept. of Neurosurgery, Rambam Medical Center and Rappaport Faculty of Medicine, The Technion, Haifa

         

        We evaluated the pattern of motor evoked potentials elicited by single-pulse and slow-rate (1 Hz) repetitive, transcranial, magnetic stimulation (RTMS) in minor head injuries. The motor response to a single magnetic stimulus in patients with minor head injury was characterized by a significantly higher threshold than in healthy subjects. However, central and peripheral motor conduction was normal in all patients. A stable pattern of MEP throughout the RTMS session was the most prominent feature in the control group. A progressive decrease in MEP amplitude and irregular alternation of large and very small MEPs over the course of RTMS was observed in minor head injury. The higher threshold of the motor response and the abnormal patterns of MEP behavior revealed by RTMS may reflect impaired excitability and enhanced exhaustion of the motor cortex in patients with minor head injuries, which improve with time.

        גרשון וולפין, ראיק סעיד, וליד סמרי, ברנרד גרימברג ומשה דניאל

        Nerve Palsies Following Prolonged Use of Limb Tourniquets

         

        G. Volpin, R. Said, W. Simri, B. Grimberg, M. Daniel

         

        Depts. of Orthopedic Surgery and Neurology, Western Galilee Hospital, Nahariya

         

        Nerve paralysis following the use of tourniquets, regular or pneumatic, for limb surgery is rare. We describe a 19-year-old male soldier who had tourniquets applied for 3 1/4 hours to his arm and both legs due to penetrating injuries. As a result, he suffered palsy of the radial nerve and both common peroneal nerves. Nerve palsy in such cases has not been described in the literature. It is not clear whether the cause is direct mechanical pressure on the nerve, nerve ischemia, or a combination of both.

        We recommend that tourniquets should not be used continuously for more than 2 hours. If evacuation of the injured is delayed, the medical team should consider loosening tourniquets for short intervals or changing for a pressure bandage. This is providing the patient's condition is stable and bleeding does not start again on release of the tourniquet.

        פברואר 1999
        יאיר סקורניק, סופה ברנדינר, גרא גנדלמן וזאב שטגר

        Cerebellar Infarction: Clinical Presentation, Diagnosis and Treatment

         

        Y. Skurnik, S. Brandiner, G. Gandelman, Z. Shtoeger

         

        Medical Dept., Kaplan Medical Center, Rehovot (Affiliated with Hebrew University-Hadassah Medical School, Jerusalem) and Dept. H, Harzfeld Hospital, Gedera

         

        Cerebellar infarction is relatively infrequent and accounts for about 2% of all strokes. Its clinical presentation and course are variable. It may resemble vestibulitis in mild cases, but the presentation may be more dramatic in other cases. Cerebellar infarction may cause life-threatening complications such as acute hydrocephalus or brain stem compression, resulting from their mass effect in the posterior fossa or extension of the infarct to the brain stem.

        Clinical features alone are insufficient for the diagnosis and for follow-up of patients with cerebellar infarction. However the advent of CT and MRI and their availability enable early diagnosis of cerebellar infarction, and early recognition of the development of acute hydrocephalus or brain stem compression which require surgical decompression. The prognosis of most cases is good when treatment is appropriate.

        הבהרה משפטית: כל נושא המופיע באתר זה נועד להשכלה בלבד ואין לראות בו ייעוץ רפואי או משפטי. אין הר"י אחראית לתוכן המתפרסם באתר זה ולכל נזק שעלול להיגרם. כל הזכויות על המידע באתר שייכות להסתדרות הרפואית בישראל. מדיניות פרטיות
        כתובתנו: ז'בוטינסקי 35 רמת גן, בניין התאומים 2 קומות 10-11, ת.ד. 3566, מיקוד 5213604. טלפון: 03-6100444, פקס: 03-5753303