תוצאת חיפוש

הקדמה: אירועי השבעה באוקטובר 2023 והלחימה שהתפתחה בעקבותיהם הציבו את מערכת הבריאות בישראל בפני אתגרים חסרי תקדים. בתגובה לגל הפצועים, הוקם לראשונה מנחת מסוקים במרכז הרפואי שערי צדק, אשר אפשר פינוי מוסק ישיר לבית החולים וחלוקה של נטל טיפול בפצועי המלחמה בין המרכזים העל-אזוריים לטיפול בטראומה בישראל.

שיטות מחקר: בוצעה סקירה רטרוספקטיבית של נתוני רשם הטראומה של מרכז רפואי שערי צדק ושל רשם חיל הרפואה. נכללו כלל הפצועים שפונו במסוק מאוקטובר 2023 ועד דצמבר 2024. נותחו נתוני דמוגרפיה, מנגנון פציעה, חומרת פגיעה לפי  Injury Severity Score (ISS), התפלגות אנטומית, התערבויות בחדר הטראומה וחדר ניתוח, משך אשפוז ותוצאים קליניים.

העיבודים הסטטיסטיים כללו סטטיסטיקה תיאורית: חישוב חציון ו־IQR  למשתנים רציפים שאינם מתפלגים נורמלית, וחישוב ממוצעים וסטיית תקן במקרים המתאימים. נתונים קטגוריאליים הוצגו כמספרים מוחלטים (N) ואחוזים.

תוצאות: במהלך התקופה נסקרו 183 פצועים שהועברו ב-89 טיסות מסוק. 88% מהפצועים (N=161) היו חיילים, עם גיל ממוצע של 25.6 שנים (טווח: 14–65). 96% מהפצועים (N=175) היו גברים. התפלגות חומרת הפציעה לפי ISS הראתה כי  58% (N=106) הוגדרו פצועים קל (ISS 1–8), 16% (N=29) פצועים בינוני  (ISS 9–15), 9%(N=16) פצועים קשה (ISS 16–24), ו-17% (N=31) היו במצב אנוש (ISS >24).  91% (N=167) מהפצועים נזקקו לאשפוז, מתוכם 45% (N=75) אושפזו בטיפול נמרץ ו-49% (N=82) נזקקו לניתוח. הניתוחים השכיחים כללו ניתוח חקירת בטן - לפרוטומיה (N=17),  פתיחת גולגולת כירורגית – קרניוטומיה (N=1), כריתת גף (N=6), וקיבוע שברים (N=18). חציון משך האשפוז הכולל היה 4 ימים, עם IQR של 8. לא תועדו מקרי תמותה באשפוז.

מסקנות: הכשרת מנחת המסוקים במרכז הרפואי שערי צדק כצעד חירום הפכה את יחידת הטראומה של שערי צדק לגורם משמעותי בטיפול בפצועי הלחימה, ובכך הורידה את עומס הניתוחים וניצול משאבי האשפוז בבתי החולים האחרים שאליהם פונו פצועי הלחימה. יש צורך במחקרים נוספים להערכת ההשלכות ארוכות הטווח ולשיפור מדיניות המיון לפינוי מוסק באירועים צבאיים ואזרחיים.

הטיפול בהפרעות נפשיות ובמורכבותן דורש שילוב של גישות טיפוליות. טיפול תרופתי וביולוגי, פסיכותרפיה, טיפול משפחתי ומערכתי וריפוי בעיסוק מהווים יחד אבני יסוד לטיפול מיטבי, במיוחד במסגרות ציבוריות. עם זאת, במקרים נדרשת הרחבה או תוספת של גישות טיפוליות עקב יעילות חלקית של הגישות הקיימות. במאמר זה נציג שילוב של גישות רפואה משלימה בטיפול הקונבנציונלי. הרפואה המשלימה עברה מהפך בעשורים האחרונים – מרפואה "אלטרנטיבית" או "משלימה" לרפואה "משלבת" (Integrative Medicine) השואפת לסינרגיה בין העולמות הטיפוליים. הגישות המשלבות מדגישות איזון ותנועה כמושגים מרכזיים בתפישת הריפוי, ומקנות מקום משמעותי גם למשאבים ולחיוניות של המטופל לצד התהליכים הפתולוגיים.

שתי פרשות החולים המובאים במאמר זה מדגימות את יתרונות הפסיכיאטריה האינטגרטיבית ואת הפוטנציאל להרחבת והגברת האפקט הטיפולי בחולים מורכבים ועמידים לטיפול. בנוסף, לפסיכיאטריה האינטגרטיבית יש פוטנציאל לתת מענה משופר במקרים של הפרעות סומטופורמיות ופסיכוסומטיות, וכן במצבים של התנגדות לטיפול.

בינה מלאכותית (Artificial Intelligence – AI) היא מהפכה ברפואה בכלל ובתחום הדימות הרפואי בפרט. מערכות מבוססות בינה מלאכותית מסוגלות לנתח כמויות מידע גדולות, לזהות דפוסים מורכבים ולהתמודד עם אתגרים אבחנתיים. תחום הדימות היה בין הראשונים לאמץ טכנולוגיות אלו, עם יישומים מוכחים בקרדיולוגיה, אונקולוגיה ודימות מיילדותי.

במיילדות, שבה מתבצעות בדיקות על-שמע תכופות לאורך ההיריון והלידה, לבינה מלאכותית פוטנציאל משמעותי לאוטומציה של תהליכי מדידה והפחתת התלות במיומנות המבצע, עם מודלים קיימים לזיהוי מישורים אנטומיים תקניים ולמדידה של מדדים כמו ביומטריה עוברית, שקיפות עורפית, אורך צוואר הרחם ונפח מי שפיר.

בתחום העל-שמע של חיץ הנקבים (טראנס-פרינאלי) בלידה, מדדים כמו זווית ההתקדמות (Angle of Progression), מרחק ראש-חיץ (Head Perineum Distance) ומנח ראש העובר באגן (Position) הוכחו במספר מחקרים כבעלי ערך מנבא להצלחת לידה נרתיקית ולמשך הזמן עד הלידה. מספר עבודות הדגימו כי בדיקת על-שמע של מדדים אלו עולה בדיוקה על בדיקה לדנית (נרתיקית), אך כבכל בדיקת דימות, גם מדדים אלו כפופים לניסיון הבודק.

לאחרונה דווח על ניסיונות לפיתוח כלים מבוססי בינה מלאכותית למדידה אוטומטית של מדדים אלו. בישראל פותח לראשונה במרכז הרפואי קפלן אלגוריתם המבצע ניתוח אוטומטי מלא של סריקות על-שמע של חיץ הנקבים במהלך הלידה, תוך זיהוי החתך האופטימלי ומדידת זווית ההתקדמות, עם תוצאות ראשוניות מבטיחות.

שימוש מושכל ואתי של בינה מלאכותית בדימות בלידה עשוי לשפר את הדיוק הקליני, להפחית התערבויות מיותרות ולקדם טיפול מותאם אישית תחת סטנדרטים אחידים בחדר הלידה.

תסביב של הטפולה אחראי ל-2.7% ממקרי החירום ברפואת נשים. סקירת על-שמע היא בדיקת הבחירה לאבחנה של תסביב שחלה,  אך  יש עדויות לכך שאין הבדל משמעותי ברגישות וסגוליות  בין סקירת על-שמע לבין טומוגרפיה ממוחשבת. 

אנו מציגים מקרה של תסביב שחלה בו בדיקת העל קול היתה מוגבלת טכנית, וטומוגרפיה ממוחשבת הדגימה סימן מערבולת (Whirlpool) והיוותה כלי עזר חשוב באבחון. הפרשה במאמרנו מדגישה את היתרון של בדיקות דימות שונות המשלימות זו את זו, ואת החשיבות של פענוח מחודש של בדיקות אלו.

הטראומה האורתופדית היא תחום חיוני הנותן מענה לפציעות מגוונות. בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הפניות למיון ומספר הניתוחים כתוצאה מפגיעות שלד חדות (אקוטיות). טיפול מהיר ואיכותי מאפשר שיקום של המטופלים וחוסך עלויות למערכת הבריאות. עם זאת, קיים קושי לגייס כוח אדם חדש למקצוע, ולאפשר הכשרה איכותית ומתקדמת ברמה העולה בקנה אחד עם מדדי האיכות העולמיים.

לאחרונה נפתח המרכז הישראלי הראשון לטראומה אורתופדית בבית החולים הדסה, שבמסגרתו מתקיימת תכנית חדשנית להשתלמות עמיתים בטראומה אורתופדית. מדי שנה, מוכשרים שני מתמחים ברמה הגבוהה ביותר, נחשפים לניתוחים מגוונים, עוברים קורסים בארץ ובחו״ל, עוסקים בכתיבה אקדמית וממשיכים להשתלמויות עמיתים במרכזים מובילים בחו״ל.

הרופאים הללו מגיעים מבתי חולים שונים בישראל ושבים לאותם בתי חולים עם כלים רבים במטרה לייצר קהילת רופאי טראומה אורתופדית המספקים מענה כלל-ארצי איכותי ומתקדם לאוכלוסייה בישראל.

מאמר זה נכתב על רקע מלחמת חרבות ברזל, אשר במרכזה עומד מאמץ ביצועי ומדעי-מחקרי יוצא דופן בקנה מידה בין-לאומי של המרכז הגנומי לזיהוי חללים במחנה שורה, אתגר הכולל התמודדות עם כמות חללים גדולה בטווחי זמן קצרים, לצד אתגרי זיהוי מורכבים ביותר. במהלך המלחמה מתמודדים מומחי מרכז המחקר והזיהוי הגנומי הצה״לי עם שלל סיטואציות מורכבות, רשמו פריצות דרך בהליכי הזיהוי, כאשר גם צבאות זרים ביקשו ללמוד את המסקנות והתובנות הללו.

הקשר בין רפואה לזיהוי והתאמה ברמה המולקולרית והגנומית מתמקד בתחומים של השתלות, זיהוי מחלות גנטיות, הפריות ורפואה מותאמת אישית. אולם זיהוי גנומי ברמה הגנטית הוא כלי רב עוצמה בתחומים נוספים כמו בבדיקות הורות, דיני ירושה, גנאולוגיה, הגירה, זיהוי פלילי, וגם בתחום זיהוי שלאחר מוות. שלב זיהוי בני אדם שלאחר המוות (Post-mortem) בכל קנה מידה –כולל במסגרת אירועי קיצון כמו מלחמות ואירועי רבי-נפגעים – הוא חלק ממערך חקירה, המוגן באמנות כדי למנוע ייסורי צער ואי ידיעה, ולהוביל לסגירת מעגל בנוגע לגורל הקורבנות.

רקע: תחום הרפואה הפיזיקלית והשיקום הוא מגוון ורחב כמו כל תחום ברפואה. שני התחומים, לכאורה שונים, התפתחו בנפרד ועם הזמן התמזגו להתמחות אחת. מיזוג זה הביא לאסימטריה ראשונית של מיקוד בין תוכניות הכשרה. בישראל, למרות שהרפואה השיקומית עומדת בקנה אחד עם הסטנדרטים המחמירים ביותר בעולם, הרי שהרפואה הפיזיקלית (Physical Medicine) כתחום מומחיות מקביל, כמעט שאינה נוכחת  במסגרות ההכשרה בחלק מבתי החולים בישראל.

מטרה: במאמר זה, אנו מגדירים מהי רפואה פיזיקלית, מדוע תחום זה פחות מפותח בישראל, ומהן השיטות הננקטות לתיקון חוסר האיזון באימונים ובהכשרת רופאים.

שיטות: בוצעה סקירת ספרות שיטתית לתיאור רפואה פיזיקלית ובעיות קודמות בתחום זה בישראל. החיפוש בוצע בארבעה מאגרי מידע –PubMed, Google Scholar, ScienceDirect, Cochrane Library. החיפושים לא הוגבלו לפי שפה או תאריך, והם משקפים את כל הנתונים הזמינים.

תוצאות: לא זוהו  מאמרים. תוצאה זו הייתה צפויה לנוכח העובדה שתחום הרפואה הפיזיקלית בישראל עדיין בשלבי התפתחות.  

מסקנות: בעוד שרפואה פיזיקלית היא חלק רשמי מרפואת השיקום בישראל ומופיעה באופן בולט בסילבוס האקדמי, בעשייה בפועל המציאות שונה. בסקירתנו הנוכחית, אנו מציגים את הסיבות להתפתחות התחום, וכיצד התוכניות והשיטות בתחום משתנות כך שישראל תוכל להפוך למובילה עולמית בכל ההיבטים של רפואה פיזיקלית ושיקום.

הקדמה: בנקי זרע נוסדו כדי לספק תרומות זרע לזוגות הטרוסקסואליים הסובלים מאי-פוריות זכרית חמורה. אבולוציית טיפולי הפוריות לאורך השנים ומגמות סוציולוגיות שינו את ייעוד בנקי הזרע המודרניים, מעניקים כיום טיפול בעיקר לנשים רווקות וזוגות נשים.

מטרה: להעריך תמורות דמוגרפיות בקרב נשים יחידניות שפנו לתרומת זרע במהלך 30 שנה במדינת ישראל.

שיטות מחקר: מחקר עוקבה רטרוספקטיבי הכולל 4,265 נשים יחידניות שקיבלו תרומת זרע בין ינואר 1992 לדצמבר 2021, במרכז רפואי שלישוני, תוך חלוקת תקופת המעקב לשישה מקטעים בני חמש שנים כל אחד. בוצעה השוואת מאפיינים דמוגרפיים של נשים יחידניות הפונות לתרומת זרע בתקופות שונות לפי: (1) גיל בתחילת טיפול; (2) מוצא אתני – חלוקה לשבע קבוצות.

תוצאות: הגיל הממוצע של נשים יחידניות שקיבלו תרומת זרע הוא 38.2±4.4 שנים. הגיל הממוצע של המטופלות פחת מ-39.5 ב-1997-1992 ל-38.0 ב-2021-2017 (ערך מובהקות<0.05). המוצא האתני השכיח ביותר הוא יהודיות ממוצא אשכנזי (38.4%) ואחריהן יהודיות ממוצא ספרדי (37.7%); קבוצת המיעוטים האתניים, הכוללת ערביות נוצריות או מוסלמיות, מהווה 0.2% בלבד מכלל הנשים היחידניות שפנו לתרומת זרע מטופלות במדגם. נשים יהודיות רווקות ממוצא אשכנזי מבקשות טיפול בתרומת זרע כמעט שנה מוקדם יותר ממטופלות ממוצא ספרדי (מדינות ערב וצפון אפריקה).

מסקנות: לנטייה הגוברת של נשים יחידניות בחברה הישראלית לבחור בתרומת זרע בגיל צעיר יותר, יש משמעות קלינית, חברתית וכלכלית. נראה שרקע חברתי שמרני מפחית את הנטייה של נשים יחידנות לפנות לתרומת זרע, או מוביל לפנייה לתרומת זרע בגיל מאוחר בהשוואה לנשים מרקע ליברלי.

הקדמה: נבוסים מלנוציטיים מציגים תבניות שונות, אשר נבדלות בסיכון למלנומה, וניתנות לזיהוי באמצעות סריקה לא-פולשנית במיקרוסקופ קונפולי.

מטרות: לאמן מודל למידה עמוקה מסוג Generative Adversarial Network (GAN) לייצר תמונות מלאכותיות המדמות תבניות קונפוקליות של נבוסים באופן המאפשר זיהוי וסיווג מהימן על ידי חוקרים אנושיים ועל ידי מודל ממוחשב נפרד מסוג Convolutional Neural Network (CNN).

שיטות מחקר: תמונות קונפוקליות של נבוסים, אשר הציגו תבנית אחידה שניתנת לסיווג אנושי, עברו סיווג לאחת משלוש תבניות – רשתית, טבעתית או כדורית. התמונות שימשו לאימון מודל GAN שיצר תמונות מלאכותיות המדמות תבניות קונפוקליות. מקבץ מתוך התמונות המלאכותיות נבחר באופן אקראי ועבר סיווג אנושי על ידי שני חוקרים בלתי תלויים. לאחר מכן, עבר אותו מקבץ תמונות סיווג אוטומטי על ידי מודל CNN, אשר עבר קודם לכן אימון באמצעות אותן תמונות מקור ששימשו לאימון מודל ה-GAN. בוצעה השוואה של הסיווג האנושי אל מול הסיווג האוטומטי בתמונות המלאכותיות.

תוצאות: סט האימון למודל ה-GAN הורכב מ-1496 תמונות קונפוקליות, כולל 977 (65.3%) עם תבנית רשתית, 261 (17.4%) עם תבנית טבעתית ו- 258 (17.2%) עם תבנית כדורית. מודל ה-GAN יצר 6,000 תמונות סינתטיות המדמות תבניות קונפוקליות. מתוכן, 302 תמונות קונפוקליות נבחרו באופן אקראי ועברו סיווג על ידי חוקר אנושי – 83 (27.5%) סווגו כבעלות תבנית רשתית, 131 (43.4%) טבעתית, ו-88 (29.1%) כדורית. בבחינת הדירות הסיווג, נמצאה התאמה של 91.7% בין החוקרים האנושיים, והתאמה של 87.7% בין הסיווג האנושי לבין הסיווג האוטומטי באמצעות מודל ה-CNN. 

מסקנות: ניתן ליצור תמונות מלאכותיות המדמות תבניות קונפוקליות וניתנות לזיהוי ולסיווג אנושי וממוחשב בהדירות טובה. מאגרי תמונות קונפוקליות מלאכותיות יכולים לשמש להדרכת משתמשים חדשים, לאימון למידת מכונה, ולשיתוף מידע בין מרכזי מחקר.

הטיפולים בחולי סרטן כליה ((renal cell carcinoma – RCC המאובחן בשלב גרורתי עברו שינויים משמעותיים עם אישורן של תרופות אימונותרפיות מסוג (ICI) immune checkpoint inhibitors, כגון ניבולומאב, איפילימומאב ופמברוליזומאב לטיפול בחולים אלה. בפרשת החולה המוצגת כאן, אנו מדווחים על חולה בן 52 שנים ללא מחלות כרוניות, עם רקע של עישון 30 שנות קופסה, שאובחן עם  RCC גרורתי מסוג תאים בהירים ((clear cell carcinoma ועם קשריות לימפה מוגדלות במיצר,  גוש בצפק, ופיזור גרורתי דו צדדי בריאות, המקבל טיפול מערכתי ב-ICI. הטיפול כלל תחילה משלב של ניבולומאב ואיפילימומאב ואחריו ניבולומאב לבד כטיפול המשך עד דצמבר 2021. החולה הגיב תגובה טובה לטיפול עד היעלמות כמעט מוחלטת של הגרורות וללא השפעות לוואי. כשלושה-עשר חודשים לאחר תחילת הטיפול ולנוכח תגובה טובה לטיפול, עבר החולה כריתת כליה בגישה לפרוסקופית. מהלך בתר ניתוחי היה תקין, והמטופל שוחרר לביתו ביום השלישי לאחר הניתוח. בבדיקת פרפרט הניתוח נמצאה כליה ימנית ללא שייר שאת (tumor), אזורים של רקמת חיבור, סימני דלקת ונמק. בדצמבר 2021 (כ-23  חודשים מהתחלת הטיפול באימונותרפיה) החולה היה ללא עדות למחלה שאתית.

פרשת חולה זו היא דוגמה לגישת טיפול ב- RCCגרורתי הכוללת כריתת כליה לאחר טיפול מערכתי ב-ICI, ותוך כדי טיפול המשך ב-ICI. התגובה של החולה לניבולומאב ואיפילימומאב תואמת את המידע הקיים מהשנים האחרונות, המצביע על יעילות רבה של משלב זה בקו ראשון של טיפול ב-RCC  גרורתי. נכון להיום, פורסמו מעט מחקרים רטרוספקטיביים המצביעים על יתרון טיפולי בכריתת כליה לאחר טיפול ICI (deferred nephrectomy), זאת לעומת הגישה הגורסת שיש להתחיל בניתוח ואחריו לטפל ב-ICI, או הגישה שעל פיה יש לטפל ב-ICI בלבד ללא ניתוח לכריתת הכליה. דרושות תוצאות נוספות ממחקרים אקראיים פרוספקטיביים על מנת להבהיר את התפקיד של כריתת כליה לאחר טיפול ב-ICI בחולים עםRCC  גרורתי. שני מחקרי שלב שלישי ORDIC-SUN)   ו-PROBE) הנמצאים כרגע בשלב גיוס חולים, בודקים סוגיה זו, ותוצאותיהם צפויות בעוד מספר שנים.

הקדמה: פעילות גופנית ושיפור הכושר הגופני הם מרכיבים מרכזיים בשיקום הלב.

מטרות: פיתוח משוואה לאמידת הכושר הגופני בחולי לב על בסיס שאלון, ותיקופה כנגד מבחן מאמץ.

שיטות מחקר: מחקר חתך, ובו 154 חולי לב: 119 גברים, 35 נשים, בגיל ממוצע 63.1±11.2 שנים, מילאו שאלון לכימות הפעילות הגופנית לאורך היממה, מסרו נתונים דמוגרפיים ורפואיים, וביצעו מבחן מאמץ תת מירבי בכניסתם לתוכנית שיקום לב. פותחה משוואת חיזוי לצריכת החמצן.

תוצאות: המדדים האנטרופומטריים והקליניים היו מאוזנים יותר בחולים שדיווחו על פעילות גופנית לשם ספורט. משוואת רגרסיה ליניארית, שבה המשתנה התלוי הוא הצריכת חמצן שנמדד במבחן המאמץ, כללה מדד לפעילות הגופנית הכוללת לאורך היממה, מין, גיל, BMI, סוג מחלת הלב, משך המחלה, נטילת חוסמי בטא ורמת השכלה. רגישות המשוואה 61.2%, הסגוליות 65.2%, הערך המנבא החיובי 68.4%, הערך המנבא השלילי 57.7%. מקדם המתאם בין ערך VO₂ מדוד לערך VO₂ מחושב הוא r=0.6. המשוואה מסבירה 36.7% מהשונות בערכי הצריכת חמצן החזויה. מהימנות השחזור (test-retest reliability) של השאלון, בקרב 30 חולים כעבור חודש, נמצאה טובה (p<0.001, r=0.7).

מסקנות: המשוואה המתוקפת לאמידת הכושר הגופני המדוד במבחן המאמץ מבחינה בין חולי לב פעילים גופנית לאלו שאינם פעילים גופנית.

דיון: המחקר מצביע על הבדלים במדדי בריאות בין חולי לב פעילים גופנית לאלו שאינם. השאלון מייצג את הערכת הפעילות הגופנית המדווחת באופן רב ממדי והמשוואה מספקת אומדן זול וזמין של רמת צריכת החמצן של החולה.

סיכום: פותח כלי פשוט, זמין וזול, המתאים להערכה ראשונית של הכושר הגופני ולמעקב אחר שינוי בכושר הגופני בחולי לב. הכלי יוכל לסייע לרופא המטפל במעקב אחר היענות חולה הלב להמלצות לפעילות גופנית ולשיפור הכושר הגופני כאשר זמינות מבחן המאמץ נמוכה.

המושג אדם עם מוגבלות שכלית והתפתחותית (Intellectual and developmental disability) מיועד להגדרת מצבם של אנשים שאובחנו עם הפרעה נוירו-התפתחותית, שבה נצפו תפקוד אינטלקטואלי נמוך, איחור משמעותי או קושי משמעותי ברכישת מיומנויות למידה, מיומנויות תקשורת ומיומנויות תפקודיות בסיסיות בהשוואה לאדם הממוצע. במהלך ההיסטוריה השתנו המונחים והמושגים להכללת אוכלוסייה זו, על פי רוח התקופה והדעות המקובלות והרווחות באותה העת. מילים מבטאות תפיסות עולם חברתיות.

הקדמה: דלקת משתית שלפוחית השתן/תסמונת כאב שלפוחית השתן (Interstitial Cystitis/Bladder Pain Syndrome) מתבטאת בכאב שלפוחית שתן כרוני ובתסמיני דרכי השתן התחתונות, ופוגעת קשות באיכות החיים. התסמונת מציבה אתגר אבחוני וטיפולי, והטיפול הזמין מוגבל ביעילותו.

בביופסיות מדופן שלפוחית השתן ניתן לעיתים לזהות ריבוי תאי פיטום, החשודים כמעורבים בתסמונת. המשמעות הקלינית של הימצאותם איננה ברורה דיה, והאיגודים המקצועיים השונים חלוקים ביחס למקומן של ביופסיות שלפוחית השתן בסיווג התסמונת.

מטרה: לבחון האם לממצא של ריבוי תאי פיטום בביופסיה משמעות בחיזוי שיפור תסמיני ומשכו בתסמונת כאב שלפוחית השתן.

שיטות: אספנו נתונים אודות מטופלים עם תסמונת כאב שלפוחית השתן, שעברו מתיחת שלפוחית השתן במים (מתיחת שלפוחית השתן במים) (hydrodistension) בהרדמה וביופסיות מדופן שלפוחית השתן. ביצענו מבחנים סטטיסטיים לבדיקת הקשר בין ריבוי תאי פיטום וגורמים מנבאים אפשריים נוספים, של גיל, תחלואה נלווית ונגעי האנר, לבין שיפור בתסמינים.

תוצאות: 35 מטופלים (89% נשים, גיל חציוני 63.5 [טווח בין רביעוני 48.8 73.6] שנים) עברו מתיחת שלפוחית השתן במים בהרדמה ועבור 28 מהם (89% נשים, גיל 63.0 [44.8 73.1] שנים) נמצאו ביופסיות שלפוחית השתן. בקרב 11 (39%) מהם נמצא ריבוי תאי פיטום.

במשך מעקב חציוני של 8.8 [1.7 24.2] חודשים, חוו שיפור 11 (100%) מהמטופלים עם ריבוי תאי פיטום ו-9 (53%) ללא ריבוי תאי פיטום (p=0.007). משך השיפור היה ארוך בכשמונה חודשים (p=0.006) באלו עם ריבוי תאי פיטום. ברגרסיות לוגיסטיות בעלות משתנה יחיד, ריבוי תאי פיטום (p=0.004) ומדד צ'רלסון לתחלואה נלווית (p=0.044) נמצאו מובהקים סטטיסטית.

במודל הישרדות חד משתנים, מהלך השיפור היה ארוך יותר במטופלים עם ריבוי תאי פיטום (p=0.01). במודל cox רב משתנים למשך השיפור, אף גורם מנבא אפשרי לא נמצא מובהק, אך ריבוי תאי פיטום היה הקרוב ביותר (p=0.055).

מסקנות: ריבוי תאי פיטום מגדיר קבוצת מטופלים מובחנת אשר תפיק תועלת רבה יותר מתוצאות מתיחת שלפוחית השתן במים ולמשך ארוך יותר.

דיון וסיכום: למרות המגבלות של מחקר רטרוספקטיבי וגודל המדגם, הצלחנו להראות כי ריבוי תאי פיטום הוא גורם מנבא לשיפור תסמיני לאחר מתיחת שלפוחית השתן במים כטיפול לתסמונת כאב שלפוחית השתן. נדרש מחקר פרוספקטיבי לאימות הממצא ולחקר המנגנונים האחראים לו