בימים אלו עתידים הרופאים ונציגי חברות המרפא לחתום על קוד אתי. הצורך בקוד האתי עלה מתוך ההבנה כי תיירות מרפא היא תחום שצובר תאוצה. מתרבים תיירי המרפא ואיתם הדילמות והאתגרים המיוחדים לסוג הרפואה ולמטופלים. 

הקוד האתי המשותף לרופאים ולחברות תיירות המרפא נכתב בשיתוף פעולה של הרופאים ונציגי החברות במטרה לספק לתיירי המרפא המגיעים לארצנו שירותי רפואה איכותיים, שישמרו על המוניטין החיובי של הרפואה הישראלית, ומתוך הבנה כי תיירי המרפא מהווים שגרירים של רצון טוב למדינת ישראל.

בבואנו לטפל בזקוקים לנו, יש לרופאים קוד אתי מקומי ובינלאומי. המחויבות של הרופא מתחילה בשבועת הרופא, אותה אנו נוטלים על עצמנו טרם המפגש עם החולה הראשון, עוד בהיותנו סטודנטים. הרופאים מחויבים לטפל בכל אדם, ללא אפליה, בחולה מקומי ובתייר באותו אופן בדיוק, כך שכל החובות המפורטות בחוק הישראלי, בכללי האתיקה של הר"י ובכללי האתיקה הבינלאומיים - חלות על הרופאים גם במפגש עם תייר המרפא.

העוסקים בתיירות המרפא, שאינם רופאים, נענים לבקשות מטופלים מרחבי העולם, עוזרים להם להגיע לישראל, מתאמים את שירותי התיירות כגון: לינה, מזון ושינוע מתאמים את המפגשים עם הרופאים, את הבדיקות, הטיפולים, הניתוחים, תרגומי השיחות והמסמכים וליווי בארץ זרה, עד לחזרתם של המטופלים בריאים יותר לארצם.

חיפוש המזור בארץ רחוקה נובע מגורמים רבים, אך עלינו לזכור תמיד כי להיות תייר מרפא - כלומר, חולה בארץ זרה - הוא מצב פגיע וחשוף יותר מאשר מצבו של חולה בסביבתו הטבעית והתרבותית. משום כך נדרשת רגישות יתרה מצד המטפלים בו בכל שלבי הטיפול ובכל תנאי שהותו בישראל.

דגש נוסף ניתן לחולים חשוכי מרפא, אשר הם וקרוביהם המחפשים מזור לחולי עלולים לבקש טיפולים אשר אין תועלת בהם. דבר זה מהווה בעיה גם כאשר החולה נמצא בארץ מגוריו, אולם במעבר שנעשה במיוחד לשם כך לארץ זרה – מתעצמות הבעיות. האמון באשליה גורר אכזבה קשה: לעתים נשאר החולה בימיו האחרונים בודד ומרוחק מהיקרים לו, ללא אפשרות ראויה לפרידה. לעתים העומס הכלכלי, כתוצאה מהנהייה אחר התקווה, מותיר את המשפחה בחוסר ובחובות גדולים, או מחייב את המדינה להמשיך ולכלכל את הנוטה למות עד למותו.

על רקע זה, החליטה הלשכה לאתיקה לנסח קוד אתי משותף לרופאים ולחברות תיירות המרפא.