העקרונות המנחים את "הדסה" בהפעלת השר"פ זה 50 שנה אומצו על ידי היועץ המשפטי לממשלה כקווים מנחים להפעלת רפואה פרטית אשפוזית בבתי החולים

המערכת האשפוזית במדינת ישראל מבוססת על בתי חולים ממשלתיים, בתי חולים של שירותי בריאות "כללית" ובתי חולים ציבוריים. לעומתם, מספר המיטות האשפוזיות בבעלות פרטית הוא קטן ביותר. בעשורים האחרונים התרחשו כמה תהליכים במערכת הבריאות בישראל:          

חל שיפור מתמשך בתשתיות בתי החולים הכלליים, תוך הגדלת מספר המיטות והכנסת טכנולוגיות חדישות ביותר. במקביל, מספר המיטות בבעלות פרטית מצומצם, ומגוון השירותים הרפואיים הניתנים במסגרת זו מוגבל.

החברה הצרכנית בישראל הפכה להיות משוכללת יותר, תופעה שלא פסחה גם על שוק הבריאות: האזרח רוצה להיות מעורב יותר בתהליך הבחירה של המוצרים הפרטיים והציבוריים שהוא צורך.

התפתח שוק גדול ומגוון של ביטוח בריאות, המאפשר לבחור רופא הן במסגרת קופות החולים (ביטוחים משלימים) הן במסגרת חברות הביטוח הפרטיות. לפי הנתונים הקיימים היום, יותר מ- 70 אחוז מאזרחי ישראל מחזיקים ביטוח רפואי בנוסף לביטוח הבריאות הממלכתי. ביטוח רפואי זה מאפשר לבחור את הרופא המטפל.

נוצר פער גדול מאוד בין הביקוש לרפואה פרטית אשפוזית לבין ההיצע הקיים בבתי החולים הפרטיים ובבתי החולים בירושלים, המפעילים שר"פ זה חמישה עשורים.

הלחצים הכלכליים במערכת הבריאות ושיפור הניהול של בתי החולים הגבירו את החשיבה הכלכלית והעסקית של בתי החולים, תוך ניסיון למצוא מקורות כספיים נוספים לחיזוק הרפואה הציבורית בישראל.

כבר יותר מעשור שנושא הרפואה (האשפוזית) הפרטית בישראל במסגרת בתי החולים הכלליים שאינם פרטיים נמצא באינטנסיביות על סדר היום הלאומי. בעקבות התהליכים הנ"ל גבר העניין הציבורי בנושא ובדרכים השונות להתמודד עימו. ההתפתחות האחרונה היא הגשת חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לשר הבריאות בחודש פברואר 2002.

"הדסה": הסכם מ- 1957