חששות בהחלת חיסיון

החשש בהחלת חיסיון הוא בשני אינטרסים הנפגעים לכאורה:

I. קביעת החיסיון עלולה לחסום או להקשות על מטופל לממש את זכויותיו המשפטיות.

II. רופא שהתרשל בעבודתו לא ייתן על כך את הדין.

לגבי אפשרות המטופל לממש את זכויותיו, אנו סבורים כי אינטרס זה אינו נפגע על-ידי החלת חיסיון כמתואר לעיל.

על-פי חוק זכויות החולה, המטופל זכאי לקבל את כל המידע המופיע בתיקו הרפואי. אם המטופל יחשוב כי היה פגם כלשהו בטיפול בו, פתוחה בפניו הדרך, על סמך הרישומים בתיקו הרפואי, לפנות למומחה לשם חוות-דעת. (מומחה זה יספק עבורו אותו המידע שהיה משיג מקבלת מידע על תוכן הדיונים המתנהלים בוועדות איכות, ניהול סיכונים).

על-פי דיני הראיות הנוהגים, בבית-המשפט יהיה על המטופל להוכיח את תביעתו באמצעות מומחה. קיים ספק רב באשר לערך הראייתי של הדיונים המתבצעים מחוץ לכותלי בתי-המשפט, בשל הכללים בדיני הראיות (וזאת משום היותם סברה, עדות שמיעה, עדות מחוץ לכותלי בית-המשפט וכיו"ב).

יש להבין, כי הזכות לקבל מידע על טיפול רפואי אינה מקבילה, ובוודאי שאינה עולה, על הזכות לחשוף את הבדיקות הפנימיות הנעשות במערכת הבריאות. יתרה מזאת, החיסיון אינו קיים בהקשר לעובדות. את מלוא העובדות זכאי כל מטופל לקבל, וזאת על-פי חוק זכויות החולה וכללי האתיקה הרפואית. החיסיון הנדרש הינו על אינטרפטציה של הרופא, פירושים שונים, מהלכים אפשריים, דיונים ומסקנות על בסיס עובדות אלו. אשר על כן, אין סיבה לחשוף זאת לפני המטופל. הגיגי הרופא, מסקנותיו ודיונים עם עמיתיו, אינם מעניינו של המטופל.

לגבי החשש השני, חשוב לציין כי הוועדות והדיונים הללו לא נועדו לברר את התנהגותו של הרופא. לשם כך קיימים די כלים משפטיים ומשמעתיים להתמודדות. אם תוך כדי דיון בוועדת הבדיקה ושיפור האיכות, עולה חשד לכאורה כי רופא חרג משמעותית מסטנדרט של רופא סביר, על הוועדה להביא זאת בפני הגופים האמונים על התנהגות הרופא, אשר ישקלו את ההליכים הנאותים לבירור התנהגות הרופא.

מכאן עולה כי האינטרס הזה כלל אינו נפגע מהענקת חיסיון.