קיימים שני סוגי חסיונות עיקריים במשפט:
I. חיסיון הבא לשמור על קשר בין שני צדדים, כגון: הקשר שבין לקוח לעורך-דינו.
II. חיסיון הבא להגן על אינטרס ציבורי, כגון: בטחון המדינה, שלום הציבור.
בעצם קביעת החיסיון עומד ויתור על חשיפת מלוא הפרטים. אנו ערים לכך, כי קיימת היום נטייה הולכת וגוברת של חשיפה ושקיפות, ועימן רצון לצמצם את נושא החסיונות. עם זאת, עדיין המערכת המשפטית מכירה בחשיבות של החיסיון בהכרה שלעיתים החיסרון באי-גילוי המידע פחות מאשר החיסרון בגילויו.
בבואנו לשקול מתן חיסיון יש לשקול כמה גורמים:
1. מהות האינטרס המוגן על-ידי יצירת החיסיון.
2. הפגיעה האפשרית באי-מתן החיסיון, מול הפגיעה האפשרית בקביעת החיסיון, כגון: האם קביעת החיסיון מונעת מצד אחד לממש את זכויותיו המשפטיות.
ומן הכלל לפרט. הליך השיפור והקידום של איכות הרפואה מטרתו להיטיב את השירות הרפואי הניתן למטופלים, ולהעלות את רמת הטיפול הרפואי.
אחת הדרכים העיקריות לשיפור רמת הרפואה, הינה פעילות הוועדות לבקרת איכות, המרכזות נתונים ודיווחים בתחומי רפואה שונים, בוחנות את המקרים, ומפיקות לקחים.
החיסיון המבוקש על-ידנו הינו על תהליכי לימוד ובקרה עצמית ברפואה, כגון: בקרת עמיתים, דיונים בוועדות אבטחת איכות, דיונים בוועדות תמותה, מחלות זיהומיות ועוד. יתרה מזאת, העובדה כי מערכת ניהול סיכונים הינה חלק בלתי נפרד של המערך לאבטחת איכות, מחייבת את החלתו של החיסיון גם על תהליכי לימוד ודיון באירועים חריגים.
אין מחלוקת כי טובת הציבור מחייבת, מעל לכול, את שיפור רמת הרפואה, מה שיכול להיעשות רק על-ידי הפעלת מערכת האיכות במישורים שונים. כדי שהמערכת תתפקד בצורה מרבית, יש לאפשר לרופאים להעיד ולמסור מיוזמתם נתונים שונים, ללא חשש של חרב המשפט על צווארם. על כן, יש להעניק חיסיון לכל ועדות האיכות הפועלות במערכת הבריאות.
תהליכי הבדיקה העצמית, ובקרה הדדית של עמיתים, מהווים את הבסיס הקיומי של מקצוע הרפואה. על תהליכים אלו של לימוד, ניתוח, הסקת מסקנות והפקת לקחים לעתיד – מבוסס השיפור באיכות הרפואה וקידומה, שכן לעיתים קרובות, באמצעות דיונים אלו ובצד השיפור המתמשך, מתגלים חידושים ופריצות דרך שלא היו ידועים קודם לכן.
מטבעו, מקצוע הרפואה אינו מקצוע מדויק, ולכן אמיתות רבות אפשריות בכל מצב נתון. רק על-ידי החלפת הדעות ובחינה חופשית של המצבים השונים, תוך לימוד מטעויות, ניתן ללמוד ולהתקדם. אנו חוששים כי רופאים, אשר יידעו כי דבריהם והשערותיהם ישמשו בשלב מאוחר יותר ככלי ניגוח נגדם, יימנעו מלהתבטא באופן חופשי ומלא. אשר על כן, ברור הצורך בחיסיון על הדיונים ועל הוועדות השונות, במטרה שלא יהיה מחסום בהפעלתן.
לשם חיזוק הדעה, נביא מפסק-דין אמריקני:52
“Confidentiality is essential to effective functioning of these staff mettings and these meetings are essential to the continued improvement in the care and treatment of patients. Candid and conscientious evaluation of clinical practices is sina qua non of adequate hospital care”.
________________________________________
52. Bredice v. Doctor's Hospital, Inc., 50 FRD 249 (DDC), aff'd 479 F. 2d 920 (1973).