אריה באואר1, פאולה רושקה1, עוזי שי2, יעקב צ’רנס2, דינה להמן3, רוברטו מסטר4, ראזק חואלד1
1המח’ לפסיכיאטרייה משפטית, שירותי בריאות הנפש, משרד הבריאות, ירושלים, 2לשכת הפסיכיאטר המחוזי, משרד הבריאות, תל-אביב, 3המרכז לבריאות הנפש, באר-יעקב, נס-ציונה, מב"ן, 4הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
לכאורה עבירה המסכנת את החברה כשהם במצב פסיכוטי. למרות זאת, החוק לטיפול בחולי נפש-1991 מאפשר לחולים אלו להיות מטופלים תחת צו בטיפול במירפאה במקום להיות מאושפזים באישפוז כפוי בבית-חולים פסיכיאטרי.
מצב זה מעלה שאלות רבות, והעיקרית שבהן היא כיצד ניתן להבטיח כי חולה אשר קיימת בו מידה מסוימת של מסוכנות לחברה ועבריינות יוכל לקבל את הטיפול במיסגרת אמבולטורית, שהיא מטיבעה מסגרת חופשית ורצונית. מתעוררות שאלות נוספות: א’ על מי נופלת האחריות כאשר הצו לא מבוצע בפועל ויש צורך לכפות את הטיפול; ב’ מהם הצעדים המעשיים שרצוי לנקוט למימוש מטרות הצו?
בסקירה הנוכחית מועלות שאלות אלו ומובאים פיתרונות אפשריים.
................................
